או חנה נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

החלטה

1.המשיבה תבעה את המבקש בבימ"ש השלום בבאר שבע (בת.א. 2616/08) לפינויו מהדירה שהשכירה לו ולתשלום חוב דמי שכירות.

המבקש היה מיוצג בהליכים הנ"ל – וביום 19.3.2012 ניתן פסק הדין בו חויב המבקש בתשלום 18,779 ₪ - בצירוף ריבית והפרשי הצמדה והוצאות משפט.

(יצוין כי עוד ביום 23.10.1988 בגדרם של הליכי אותה התובענה, ניתן נגד המבקש פסק דין חלקי לפינויו מהדירה).

לאחר מתן פסק הדין ביום 22.3.12 פנה המבקש בבקשה לבימ"ש השלום לביטול פסק הדין – שכן לטענתו פסה"ד (מיום 19.3.12) ניתן בטרם הגיש את סיכומיו.

ביום 25.4.2012 – דחה בימ"ש השלום את הבקשה.

בפני עתה בקשה של המבקש שהוגשה ביום 17.6.12 "להארכת מועד להגשת ערעור או רשות ערעור על פסק דינו והחלטותיו של בימ"ש השלום מיום 19.3.12 ומיום 25.4.12".

2.המועד ממנו יתחיל להימנות מניין הימים (45) להגשת הערעור הינו היום בו הומצא פסה"ד (מיום 19.3.12) לידי המערער.

בבקשת ביטול פסה"ד שהגיש ב"כ המערער לבימ"ש השלום ביום 27.3.12 צוין כי פסה"ד הגיע לידיו עוד ביום 22.3.12.

לאמור – מועד הגשת הערעור חלף חודש וחצי בטרם הוגשה בקשה זו.

אולם – וזאת עיקר – המבקש אינו מפרט בבקשתו מהן טענותיו בערעור ומה פגמים כביכול מצא בפסק הדין המקנים לערעור שבדעתו להגיש סיכוי להצלחה בערעורו – אם היה מוגש.

זאת ועוד, המבקש גם איננו מפרט מדוע לא הגיש הערעור במועד והאם הייתה הצדקה לכך.

בהעדר שני אלה – אין מקום להארכת המועד המבוקשת.

3.לטענת המבקש (בתגובתו לתשובת המשיב) מנין הימים להגשת הערעור אמור להתחיל ב- 1.5.12 – היום שבו הומצאה לידיו החלטת ביהמ"ש קמא (מיום 25.4.12) הדוחה בקשתו לביטול פסה"ד.

לדבריו – פסה"ד (מיום 19.3.12) ניתן בטרם הוגשו סיכומיו ועל כן דינו כדין פס"ד שניתן בהעדר.

דא עקא – המבקש נמנע מהגשת בקשת רשות ערעור – גם על החלטה זו תוך המועד שנקצב לכך.

חלף זאת פונה הוא כאמור בבקשה זו מבלי שמפורט בה נימוק לאי הגשת הערעור (או בקשת רשות הערעור) במועד ומבלי שכלל נטען בה מהן טענות בקשת רשות הערעור – אילו הוגשה – או מה הם סיכויי אותה הבקשה - היה ותוגש.

4.בהינתן כל אלה לא מצאתי הצדקה להארכת המועד.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.